האם ניתן להעלות אינטליגנציה אנושית?
ניתן לומר שהמאמצים להעלות את האינטליגנציה האנושית החלו עם כניסתם לזירה של המבחנים למדידת אינטליגנציה.
למן הרגע הראשון התקיימו שתי אסכולות שונות בנוגע למאמצים אלה. הראשונה, טענה שניתן להעלות את רמת האיטליגנציה, השנייה – שלא ניתן לעשות זאת.
אין זה מפתיע שמקורותיהן של שתי אסכולות המחשבה האלה מטאורים בפילוסופיה. שורשיה של הגישה הראשונה מצועים באסכולה באמפריציסטית של הפילוסופיה. מי שתמך בגישה זו הוא ג'ון לוק שהאמין שהאדם נולד "לוח חלק" ושהחינוך הוא המקור לכל מה שיש לו. במילים אחרות, הן האינטיליגנציה הקיימת והן קידומה, מקורם בלמידה ובעידוד.
שורשי הגישה השנייה נטועים בזרם הרציונאלי (רנה דקארט, עמנואל קאנט, לייבניץ ואחרים) ועיקריהם שהיכולת השכלית היא מולדת, במילים אחרות, הו האינטליגנציה הקיימת והן היכולת להשתמש בה הן מולדות ולא ניתנות לשינוי.
ב-30 שנה האחרונות חל שינוי בגישה לפוטנציאל האנושי. הדגש היום הוא שלמעורבות הסביבה יש יכולת לפתח ולממש את הפוטנציאל. היסט דגש זה גרם לכך שכיום לא רק מכירים בכשרון, אלה גם מעודדים אותו בדרך שיטתית. ביכולתינו להבחין ביכולת החבויה אצל ילדים גם אם הם פועלים בדרך נמוכה מכישוריהם.
השיטות המודרניות למבדקי כשרון הכוללות בדיקות של יכולת מילוליות, כמותיות, יצירתיות ואנליטיות מסוגלות לאבחן ולמצוא את הכשרון החבוי, גם בילדים צעירים בגילאי 6-8 וללא קשר האם הם באו מסביבה מטפחת או מסביבה מעכבת. כשרון הוא מושג יחסי והוא כפוף למסגרת התייחסות מסויימת ולא לקביעות בינלאומיות או איזוריות.
